כאשר מוגשת במכרז הצעה זולה במיוחד, הרי שמצד אחד ועדת מכרזים אמורה לברך על כך ולשמוח, שכן הדבר מעיד על כך שהמכרז יצר תחרות אפקטיבית בין המציעים, שתחרות זו הובילה לקבלת הצעה אטרקטיבית במיוחד, ושהמכרז השיג את תכליתו לאפשר לרשות התקשרות יעילה. אולם, מצד שני, הצעה זולה יתר על המידה מעוררת חשש שההצעה גרעונית, דבר שעלול לעורר קשיים במהלך ההתקשרות ולהגדיל את הסיכון לכשלונה. לדוגמה, הדבר עלול לגרום למציע הזוכה לפשוט רגל; הדבר עלול לגרום לכך שלמציע הזוכה ייווצר תמריץ לחסוך בכל היבט אפשרי של ההתקשרות כדי לצמצם את הפסדיו, עובדה שתוביל להענקת שירות ירוד לעורך המכרז; הדבר עלול להוביל להפרת החוזה על ידי המציע הזוכה על מנת לצמצם את הפסדיו ועוד. כמו כן, מקום שמדובר בהתקשרות עתירת כוח אדם (לדוגמה, בתחום שירותי הנקיון, השמירה, ההסעדה, הכביסה וכד') הצעה גרעונית עלולה להוביל לפגיעה בזכויותיהם של עובדי המציע הזוכה. לכן, כאשר מוגשת במכרז הצעה שנראית על פניה גרעונית על ועדת המכרזים לברר עם המציע את השיקולים שעל פיהם הוא גיבש את הצעתו. אם מבירור זה עולה כי המציע ביסס את הצעתו על תחשיב כלכלי רציני ומבוסס, וכי הוא מודע למשמעות ההצעה – עצם הגשתה של הצעה זולה או אף גרעונית, אינה מהווה עילה לפסילתה. אולם, אם מתברר כי ההצעה אכן גרעונית וכי המציע שגה בתחשיביו – יש בכך כדי להצדיק את פסילת ההצעה; ובנסיבות של התקשרות עתירת כוח אדם, יש בכך אף לחייב את פסילתה.
לעיתים, מציע מעיין במסמכי המכרז ובחוזה ומחליט להתמודד במכרז, אך להתנות את הצעתו בתנאי מסוים (לדוגמה, בהזמנה של כמות מינימום מסוימת, בשינוי של מועדי ההספקה, בתיקון הדרישות הביטוחיות המפורטות בחוזה וכד') או להסתייג מדרישה כלשהי הקבועה במכרז (לדוגמה, מדרישה לתקופת אחריות ארוכה למוצר המסופק או מדרישה הנדסית כלשהי). דיני המכרזים קובעים כי התנייה של המציע מרכיב בהצעה או הסתייגות שלו מדרישה הקבועה במכרז או בחוזה – מהווים פגם מהותי הפוסל את ההצעה. הסיבות לכך הן שהתניית ההצעה מעניקה למציע יתרון לא הוגן על פני מציעים אחרים; היא משבשת את האפשרות להשוות בין ההצעות, שכן היא יוצרת מישורי התייחסות שונים לבחינת ההצעות; היא מונעת מוועדת המכרזים את האפשרות לקבל את ההצעה כמות שהיא; והיא יוצרת עמימות וחוסר וודאות במכרז ובהתקשרות. על כן, התנייה או הסתייגות מעין אלה מהווים פגם מהותי הפוסל את ההצעה. לעיתים, עורכי מכרזים מציינים במסמכי המכרז כי ועדת המכרזים רשאית להתעלם מתנאי או מהסתייגות המופיעים בהצעה, אולם ספק אם להוראה מעין זו יש תוקף חוקי, ואם היא אכן תאפשר לוועדת המכרזים להתעלם או לתקן פגם מעין זה.
התשובה לשאלה זו היא בחיוב. אולם, היא מחייבת מענה לשאלת-משנה, שהיא: מהי "טעות סופר"? וכיצד נדע האם טעות שנפלה בהצעה היא אכן "טעות סופר" או טעות "רגילה"?
התשובה היא שטעות סופר בהצעה היא טעות שעונה על שני תנאים מצטברים: ראשית, מעיון בהצעה לבדה ניתן ללמוד בבירור כי נפלה בה טעות; ולא נדרשת לשם כך הבהרה או אישור של המציע. שנית, מעיון בהצעה או במידע אובייקטיבי שלוועדת המכרזים יש גישה עצמאית אליו, ברור גם מהי הטעות שנפלה בהצעה וכיצד יש לתקנה. בהתקיים תנאים מצטברים אלה מדובר ב"טעות סופר"; וועדת המכרזים מחויבת לתקנה, ולדווח על כך למציע. לעומת זאת, ככל שלא ברור מההצעה עצמה כי נפלה בה טעות; או שקיימת יותר מאפשרות אחת לתקנה – הרי שאין מדובר בטעות סופר, וועדת המכרזים אינה רשאית לתקנה. דוגמה לכך הינה חוסר התאמה בין מחירי הפריטים בהצעה לבין המחיר הכולל שלה, כאשר מסמכי המכרז אינם מציינים כיצד יש לנהוג במצב של סתירה כאמור (לדוגמה, להעדיף את מחירי הפריטים). במצב מעין זה ברור מההצעה עצמה כי נפלה בה טעות. לכן, ככל שוועדת המכרזים יכולה לברר מהו הנתון הנכון בעצמה (מתוך עיון בהצעה או מתוך מידע אובייקטיבי שזמין לעיונה), ללא צורך בסיועו של המציע לשם כך, הרי שמדובר בטעות סופר, וועדת המכרזים נדרשת לתקנה. אולם, מקום שבו ועדת המכרזים אינה יכולה להגיע למסקנה זו בעצמה – הרי שאין מדובר בטעות סופר, וועדת המכרזים לא תוכל לתקנה.
