לעיתים קורה שלאחר שנכרת חוזה עם המציע שזכה במכרז, ואף החלה ההתקשרות עימו, מתברר כי המציע אינו מסוגל או אינו מעוניין לבצע את ההתקשרות, וזו מסתיימת בכשלון. האם בנסיבות מעין אלה על עורך המכרז לפרסם מכרז חדש או שהוא רשאי להתקשר עם המציע השני בטיבו? התשובה לשאלה זו תלויה בכמה גורמים. ראשית, ככל שהמכרז צפה אפשרות זו מראש, והיקנה לוועדת המכרזים סמכות להתקשר עם המציע השני בטיבו בנסיבות של כשלון ההתקשרות עם המציע הזוכה – מובן כי ועדת המכרזים רשאית לממש מנגנון זה. לעומת זאת, כאשר מסמכי המכרז אינם מתייחסים לאפשרות זו, התשובה לשאלה תהיה תלויה בכמה שיקולים. שיקול מרכזי הינו התקופה שחלפה ממועד סיום המכרז. ככל שזו ארוכה יותר, כך שיקול הדעת של ועדת המכרזים להתקשר עם המציע השני בטיבו יהיה מצומצם יותר ולהיפך. שיקול נוסף הינו האם עריכת מכרז חדש צפויה להוליד מציעים נוספים על אלה שהתמודדו במכרז המקורי. ככל שהתשובה על כך היא בשלילה, הדבר מצדיק הימנעות מכך והתקשרות עם המציע השני בטיבו. שיקול אחר יהיה מידת סבירותה של ההצעה השניה בטיבה. ככל שמדובר בהצעה סבירה, הדבר יצדיק את בחירתה. לעומת זאת, אם ההצעה היתה יקרה ולא אטרקטיבית – הדבר יפעל לטובת עריכתו של מכרז חדש; ויתכנו גם שיקולים נוספים, הנובעים מנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
לעיתים רבות נוצר צורך לשנות את תנאיה של התקשרות שנערכה בעקבות מכרז (לדוגמא, לשנות את לוחות הזמנים להספקת המוצר שלגביו נערך המכרז, לשנות את מאפייני המוצר שלגביו נערך המכרז, להוסיף רכיבים לשירות או למוצר שלגביו נערך המכרז ועוד) האם הדבר מותר? ככלל, שינוי של תנאי ההתקשרות שנערכה בעקבות מכרז הינו אסור, שכן יש בכך כדי לפגוע בעקרון השוויון, הדבר עלול להוות פתח לשחיתות וגם מבחינה כלכלית ספק אם שינוי שנערך בתנאים של חוסר תחרות הוא יעיל. יחד עם זאת, איסור גורף על עריכה של שינויים מעין אלה אינו ריאלי, שכן פעמים רבות מתברר כי חל שינוי בנסיבות ששררו במועד עריכת המכרז, חל שינוי בצרכיה של הרשות, עורכי המכרז לא לקחו בחשבון נתונים מסוימים וכד'. על כן, דיני המכרזים מאפשרים לוועדת המכרזים לחרוג מאיסור זה בהתחשב במגוון של שיקולים, כגון – מהותיות השינוי, היקפו הכספי ביחס להיקף ההתקשרות המקורית, חיוניות השינוי, דחיפותו, המועד שבו נדרש השינוי (בסמוך לאחר המכרז או זמן רב לאחריו), מידת הפגיעה בשוויון שתיווצר אם יאושר השינוי, הנימוקים העומדים בבסיס השינוי, האם לשון המכרז והחוזה צפתה אפשרות זו, האם עריכת מכרז חדש היא אפשרות ריאלית בנסיבות העניין ועוד. שיקולים אלה רשאית לשקול רק ועדת המכרזים והיא זו שמוסמכת לאשר (או לא לאשר) את השינוי המבוקש.
ראשית, יש להבחין בין מצב שבו הרשות מחליטה לממש אופציה המעוגנת בחוזה, לבין מצב שבו החוזה הסתיים (לרבות האופציות שהיו כלולות בו) והרשות מבקשת להאריכו מעבר לתקופתו המקורית. המצב הראשון אינו מעורר קושי, שכן מדובר במימוש של מנגנון חוזי, דבר שאין כדי לפגוע בשוויון. לעומת זאת, הארכה של התקשרות שהסתיימה מעוררת קושי, שכן גלומה בכך פגיעה לכאורה בשוויון, שבאה לידי ביטוי שבכך שניתנת לזוכה במכרז הטבה העולה על זו שהיתה גלומה במכרז מלכתחילה. לכן הארכה מעין זו אסורה, אלא אם כן היא עונה על שורה של תנאים המעוגנים בתקנות חובת המכרזים. תנאים אלה כוללים, בין היתר, שהארכת ההתקשרות תהיה באותם תנאים שבהם נערכה ההתקשרות הראשונה, שהיא תיעשה בסמוך לסיומה של ההתקשרות הראשונה, ששוויה לא יעלה על שווי ההתקשרות הראשונה ועוד. רק בהתקיים מכלול התנאים, התקשרות המשך תהיה חוקית. ככל שמדובר ברשות מקומית, התנאים להארכת ההתקשרות הם מעט שונים, ומתמקדים בכך שהיקף ההרחבה לא יהיה גדול מ- 50% ביחס לפריט בחוזה הקיים שלגביו מתייחסת ההרחבה, ולא יותר מ- 25% ביחס להיקפו של החוזה בכללותו
